החלטה בתיק תא"ק 4048-08-11

החלטה

בפניי בקשה לפסול עצמי מלדון בהליכים המשפטיים המתנהלים בין הצדדים במסגרת התיק שבכותרת, וזאת מכח סעיף 77א לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984 (להלן :" החוק").

בקשה זהה הוגשה לפחות בשני תיקים נוספים, שהמבקש צד להם, והנדונים לפניי ( תא"ק 9070-10-11, בנק איגוד נ' ש.נ.ה.ר. וצברי, 27001-10-11 חד זמיר נ' ש.נ.ה.ר וצברי).

בבקשתו טוען המבקש כי במהלך הדיונים בפניי, גובשה כנגדו דעה שלילית מוטעית, וכי טיעוניו אינם נשמעים בנפש חפצה, דבר הגורם לטענתו לטעויות משפטיות משמעותיות, העלולות לגרום לו עיוות דין ולפגיעה מהותית בו ובזכויותיו החוקיות.

לטענת המבקש, בית המשפט הוציא תחת ידו מספר החלטות הדוחות את עמדתו ומקבלות את עמדת הצד שכנגד. לטעמו, יש בהחלטות אלה כדי ללמד על עוינות כלפיו או העדפת הצד שכנגד. כל אלה מעידים, לגישתו, על חשש ממשי למשוא פנים המקים ומבסס את עילת הפסלות.

המבקש מבסס מסקנה זו על החלטות בית משפט כדלקמן:

1. החלטה ב ת"ט 38008-05-11 זרת נ' צברי, שניתנה ביום 6/6/11, בעניין קבלת בקשה להטלת עיקולים זמניים. הדיון בבקשה להטלת עיקולים התקיים במעמד הצדדים, לאחר שלא נתתי את העיקולים במעמד צד אחד.

2. החלטה בתיק שבכותרת, שניתנה ביום 3/10/11, בעניין דחיית בקשת המבקש לביטול עיקול זמני, שהוטל במעמד צד אחד.

המשיב בתגובתו טוען כי הנימוקים לבקשת הפסילה אינם מוצדקים, וכי מטרתה של הגשת בקשה זו הינה ניסיון להלך אימים על בית המשפט לקראת החלטתו בבקשת הרשות להתגונן המונחת לפניו, ואשר נקבעה לדיון לפניי ביום 8/1/12.

דיון

סעיף 77א לחוק (החל גם על הרשם מכח סעיף 104 לחוק) קובע:

"שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט"

עיקר טענתו של המבקש היא כי בית המשפט, בשורה של החלטות דיוניות, קיבל את עמדת הצד שכנגד תוך דחיית טענותיו, ראיותיו וגרסתו שלו. לשיטתו כיוון שהמדובר ביותר מהחלטה אחת, הרי שניתן ללמוד על קיומה של עוינות מצידו של בית המשפט כלפי המבקש.

טענה זו אינה מקימה עילת הפסלות.

בכל החלטה ובכל פסק דין קבלת טענה של צד זה או אחר משמעה דחיית טענת הצד שכנגד.

המסקנה אותה מבקש המבקש להסיק, ולפיה המניע או היסוד לתוצאה זו הוא משוא פנים, היא קיצונית ובלתי מבוססת ויש בה, אם תתקבל באופן גורף, כדי לערער את אושיות ההליך המשפטי.

ההחלטות נשוא בקשת הפסילה

ההחלטות עליהן מבסס המבקש את בקשתו הינן בקצרה החלטות בהליכי ביניים, שתיהן ניתנו לאחר דיון במעמד הצדדים ונומקו, ואין בכוונתי להתייחס לטענות המבקש נגד ההחלטות עצמן, אשר יש בהן משום תחליף ערעור, שאינו נימוק מוכר לבקשת פסילה. יצויין כי בת"ט 38008-05-11 ההחלטה ניתנה ביום 6/6/11, לא הוגש עליה ערעור, והתיק קבוע בפני כב' השופט לבנוני לתזכורת, לאחר שהפנה את הצדדים לגישור. בתיק הנוכחי ניתנה ההחלטה כאמור בבקשה לביטול עיקול, הערעור שהוגש עליה נדחה ע"י כב' השופטת חן-ברק ב ע"ר 13056-11-11 (פסק דין מיום 20/11/11), גם כב' השופט רטנר נתן בתיק עיקול זמני (ביום 16/10/11), ודחה את הבקשה לבטלו (החלטה מיום 15/11/11).

עולה אם כן כי ההחלטות, המקימות לטענת המבקש עילת פסלות, אושרו על ידי שופטים שונים, ודי בכך כדי לדחות את טענת המבקש, המופנית כלפיי כמותב שנתן את ההחלטות.